רש"י על חולין ל״ו ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ל״ו ע״ב:ה׳ רש"י על חולין ל״ו ע״ב:ז׳ »

6 אָמַר רַבִּי זֵירָא: תָּא שְׁמַע, הַבּוֹצֵר לְגַת – שַׁמַּאי אוֹמֵר: הוּכְשַׁר, הִלֵּל אוֹמֵר: לֹא הוּכְשַׁר, וּשְׁתֵיק לֵיהּ הִלֵּל לְשַׁמַּאי. אַמַּאי? וְהָא לָאו אוֹכֶל הַבָּא בְּמַיִם הוּא! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: עֲשָׂאוּהוּ כְּהֶכְשֵׁר מַיִם מִדְּרַבָּנַן.

פירוש רש"י על חולין ל״ו ב:ו׳

6 שמאי אומר הוכשר - דאע"ג דלא ניחא ליה במשקה היוצא מהם דהא לאיבוד אזלי גזרינן לה ביציאות שבת דף יז. שמא יבצרנו בקופות מזופפות:

7 הא לאו אוכל הבא במים הוא - דהא בהאי משקה לא ניחא ליה:

« רש"י על חולין ל״ו ע״ב:ה׳ רש"י על חולין ל״ו ע״ב:ז׳ »